את המלים אפשר למצוא כאן.
(עלי מוהר כמובן)

- כי אין כמו שכנוע עצמי -
זהו הארכיון החודשי עבור ינואר 2010
היום (ג') נתתי כותרת. כעת פתאום נתקפתי הרגשה שמחר (ד') אנשים רבים לא יבינו את הציניות שבה. את הלגלוג. נו.
הנשים בירושלים יפות יותר בזכות החורף, בזכות השריגים והצעיפים שהן מתעטפות בהם.
שלשום קיבלתי את ההחלטה הראשונה בשורה ארוכה, כמעט אינסופית, של החלטות עבור מישהו שאיני מכיר עדיין. שורה ארוכה של החלטות שבמהלכה הוא יגדל לשנוא אותי אך לקראת סופה, עת אדעך, הוא יתרכך קצת.
נדרשתי להחליט מה יהיה הצבע של הכובע שלו.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
(!)
אני זוכר את הלילה בו המילניום התחלף. זה היה על הגג של מישהו. היינו שם, כולם, ועוד כל מיני אנשים אחרים שלא הכרתי ושאני לא זוכר. הייתי עם אסנת אז, והייתי מאושר. גם היא הייתה מאושרת. אז עוד היינו מאושרים.
חיכיתי הרבה זמן ללילה ההוא. תקופה ארוכה פחדתי שאהיה תקוע בצבא באיזה מגדל שמירה שכוח. בסוף, איכשהו, זה לא קרה. אני זוכר שאפילו חיברתי על זה סיפור קצר שקראו לו "לפני הפרסומות". האמת? זה היה סיפור לא רע.
עוד לפני זה, כשהייתי איפשהו בין כיתה א' ל-ג', ניסיתי לחשב באיזו שנה אהיה בן 20. אני זוכר את ההתפעמות שאחזה בי כשהבנתי לראשונה שזה יקרה בשנת 2000. זה היה בשביל ההליכה שעבר בין הבית של אלון זהבי לבין גן מיכל. קרוב לוודאי שהייתי לבד.
להמשך קריאה »
תגובות אחרונות